כל בית אבות ניצב בפני בעיה לא פשוטה גם בתכנון שלו וגם בניהול היום יומי שלו. על המקום – ההנהלה וצוות העובדים במקום – למצוא את האיזון בין הממוצע, המכנה המשותף, המקובל על רוב בני האדם ובין המיוחד, המתאים לפרט, ההתאמה לצרכיו הייחודיים של כל דייר. כאשר אנחנו בוחרים בית אבות מתוך המגוון הקיים בשוק הרי שזהו שיקול שעשוי להשפיע על הבחירה שלנו: האם אנחנו מעדיפים מקום שבו ההעדפה היא לחזק את הפן הקהילתי גם על חשבון הפרט או שמא אנחנו מעדיפים מקום שבו הקהילה – חשובה ככל שתהיה – נמצאת רק במקום השני אחרי הצרכים והרצונות של הפרט.
בתי אבות, עד כמה שהם מציעים לכל דייר בית פרטי, מרחב פרטי ומקום משלו, הם גם מקום ציבורי: מקום שבו אנשים שונים חיים ביחד תחת קורת גג אחת. אין זה משנה אם זהו בית אבות שבו כל דייר מקבל יחידת מגורים בבניין אחד או דיור מוגן שבו כל דייר מקבל בית משלו בתוך כפר מגורים; מדובר תמיד במקום שהוא גם רשות רבים שבה לכל דייר יש רשות יחיד. הצוות בכל מקום שכזה מתמודד עם שני רצונות שיכולים להיות מנוגדים זה לזה ולעמוד בסתירה זה כנגד זה.
מצד אחד כל בית אבות מבקש לתת לכל דייר את ההרגשה הביתית, את הסביבה המוגנת שלו עצמו שבה הוא יכול לחיות את חייו בהתאם לתפישת עולמו ובהתאם לרצונות ולצרכים שלו. מצד שני יש צורך להבטיח שהדיירים לא יפגעו זה בזה, לא יפריעו זה לזה ולא יגרמו במעשים שלהם לחוסר נוחות אצל דיירים אחרים. בכל מקום שבו חיים אנשים רבים יש הבדלים בגישה לחיים. מה שנראה בעיניו של פלוני כנכון, כראוי ואפילו כרצוי, עלול להיראות כמעשה רע בעיניו של פלמוני שתפישת עולמו או טעמו שונים.
מי שמבקש להיות דייר מוגן בכל סוג שהוא של דיור מוגן יודע שינשם מקומות שנותנים עדיפות למכנה המשותף ולדעות המקובלות. ייתכן והאם הוא מרגיש שהוא נוטה לחיות את חייו בהתאם למקובל ושדעתו תואמת את דעת רוב הציבור הוא יימצא את מקומו במקום שכזה ואף ירגיש בו בנוח ובבית.
אדם אחר עשוי להרגיש שכיוון שהוא איננו משתייך לזרם המרכזי, הרי שעדיף לו למצוא מקום שנותן עדיפות לפרט ומעדיף להניח לכל דייר לחיות את חייו גם אם הדבר מונע יצירה של קהילה מגובשת ואחידה. למעשה, ייתכן ואפילו מי שאיננו מהפכן בדעותיו יעדיף דווקא מקום שבו השונות גבורת על האחידות כי הוא עשוי לחשוב שמקום כזה הוא מקום שהרבה יותר מעניין – גם אם פחות נוח – לגור בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה